בקצרה: הכלל "ברכיים לא עוברות את האצבעות" מפחית מעט עומס מהברך, אבל מעביר אותו לגב התחתון ולירך. בסקוואט עמוק ותקין הברכיים כמעט תמיד יוצאות קדימה. מה שחשוב באמת הוא שכף הרגל כולה צמודה לרצפה והברך עוקבת אחרי כיוון האצבעות.
כמעט כל מי שהתאמן פעם בחדר כושר שמע את ההוראה הזאת ממאמן. היא נשמעת הגיונית וקל לבדוק אותה בעין, ולכן היא מסתובבת בחדרי כושר כבר עשרות שנים. רק שהמחקר שעליו היא נשענת אומר משהו אחר לגמרי.
קראו גם: אופניים זה לא "אימון קל". המספרים מראים שזה כושר לכל דבר · אתם מתאמנים קשה וישנים גרוע? השריר גדל בלילה, לא בחדר כושר · האגרוף החזק שלכם הוא הדרך המהירה ביותר לשבור את היד של עצמכם
מאיפה הגיע הכלל
ב-2003 פרסמו חוקרים מאוניברסיטת ממפיס, בראשות אנדרו פריי, מחקר ב-Journal of Strength and Conditioning Research. הם השוו סקוואט רגיל לסקוואט שבו מחסום פיזי מונע מהברכיים לנוע קדימה. התוצאה: המומנט על הברך ירד בכ-22%. זה החלק שכולם זוכרים.
החלק שנשכח: המומנט על הירך קפץ פי עשרה ויותר. כדי לא ליפול אחורה כשהברכיים תקועות, הגוף מטה את פלג הגוף העליון קדימה. הגב התחתון מקבל את כל העבודה.
שני סגנונות, שני מחירים
תחשבו על החיים מחוץ לחדר הכושר. כשאתם יורדים במדרגות, מתיישבים על כיסא נמוך או מרימים ילד מהרצפה, הברכיים עוברות את האצבעות כל הזמן. מפרק שלא מתאמן בטווח הזה נשאר חלש בדיוק בו.
אז מה כן לבדוק בזמן הסקוואט
במקום להסתכל על המיקום של הברך ביחס לנעל, שימו לב לנקודות האלה:
- העקבים נשארים על הרצפה לאורך כל התנועה. עקב שמתרומם מעיד על מגבלה בקרסול.
- הברך נעה בקו של האצבעות השנייה והשלישית, בלי לקרוס פנימה.
- הגב שומר על המבנה הטבעי שלו, בלי להתעגל בתחתית.
- הנשימה נעצרת לפני הירידה עם משקל כבד, כדי לייצב את הגו.
- העומק נקבע לפי מה שאתם מסוגלים לעשות בלי לאבד את הנקודות הקודמות.
הנקודה של הנשימה מפתיעה רבים. עם משקל כבד, הטיפ הנפוץ לנשוף במאמץ עובד פחות טוב מנשימה עצורה קצרה שמקשיחה את הבטן. גם שרירי ליבה חזקים עוזרים לגב להישאר יציב בתחתית.
מתי בכל זאת להיזהר
מי שסובל מכאב בקדמת הברך, למשל תסמונת פטלו-פמורלית, ירגיש לפעמים שהירידה עם ברכיים קדימה מכאיבה. במקרה כזה מקטינים זמנית את העומק ואת המשקל, לא משנים את הטכניקה לכל החיים. אותו דבר עם הגיל: מי שמתאמן בגיל 45 צריך התקדמות איטית יותר, לא טווח תנועה קטן יותר.
כאב חד, נפיחות או תחושה שהברך "בורחת" הם סיבה לעצור ולפנות לאורתופד או לפיזיותרפיסט. זה כבר לא עניין של טכניקה.
ומה עם נעלי הריצה? סוליה רכה ועבה מקשה על יציבות הקרסול ומעודדת את העקבים להתרומם. לסקוואט עדיף לעבוד בנעל שטוחה ויציבה, או אפילו בגרביים על משטח גומי. מי שמגבלת הקרסול שלו חמורה יכול להניח לוחית דקה מתחת לעקבים כפתרון זמני, ובמקביל לעבוד על גמישות הקרסול.
באימון הבא, הורידו את המשקל ב-30%, עמדו מול מראה בפרופיל ובצעו שלוש סדרות של 8 חזרות בגביע (Goblet Squat), עם קטלבל צמוד לחזה. תנו לברכיים לנוע קדימה, ובדקו רק דבר אחד: שהעקבים לא מתרוממים.
הסבר על מבנה התרגיל והווריאציות שלו: סקוואט (תרגיל) בוויקיפדיה.
מאמרים נוספים שיעניינו אתכם
- אופניים זה לא "אימון קל". המספרים מראים שזה כושר לכל דבר
- אתם מתאמנים קשה וישנים גרוע? השריר גדל בלילה, לא בחדר כושר
- האגרוף החזק שלכם הוא הדרך המהירה ביותר לשבור את היד של עצמכם
- "לנשוף במאמץ" זו עצה טובה. רק לא כשהמשקל באמת כבד
- המנוחה הקצרה בין הסטים לא הופכת את האימון ליעיל יותר
- כאב השרירים יומיים אחרי האימון לא מעיד שהאימון היה טוב